לְחָיָו֙ כַּעֲרוּגַ֣ת הַבֹּ֔שֶׂם מִגְדְּל֖וֹת מֶרְקָחִ֑ים שִׂפְתוֹתָיו֙ שֽׁוֹשַׁנִּ֔ים נֹטְפ֖וֹת מ֥וֹר עֹבֵֽר׃
מאור ושמש
ואמר ר' יהושיע בן לוי מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים ומקשה הגמרא וכוין שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך הוציא הקב"ה הרוח מאוצרותיו והי' מעביר ראשון ראשון שנאמר וכו' ואמר ר' יהושיע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו ומקשה הגמרא ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני האיך קבלו ומתרץ הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלהים וכו' ולכאור' יש לדקדק על קושיות הגמרא וכיון שנתמלא מדיבור ראשון דיבור שני היכן הלך וכי אי אפשר להתמלאות עוד מבושם אחר וגם לפי המשמעות ששייכים השני מאמרים של ר' יהושיע ב"ל זה לזה וצריך להבין והנראה בהקדם הפסוק בפ' ואתחנן שאמרו ישראל הן הראנו ה' אלהינו וכו' ועתה למה נמות וכו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו וכו' קרב אתה ושמע את כל וכו' וגם בפ' יתרו כתיב אשר בקשו ישראל את משה רבינו ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות והש"י הסכים לדבריהם ואמר הטיבו כל אשר דברו ולכאורה יקשה מהו ההטבה אדרבה וכי לא היה טוב להם לשמוע מפי רב וכו' ואם לא חרה אף ה' בהם עבור זה עכ"פ מהו השבח. ונ"ל כי הנה ידוע מדרכי הצדיקים ההולכים בדרך ה' בהתאמצותם בתורה או בתפלה בגודל ההתלהבות בהרגשם עריבות ומתיקות אלקותו יתברך עוד מעט אשר אינם בטלים במציאותם לגודל החשוקת לדבק עצמם באלקותו ית' בעלותם מהיכל להיכל ומעולם לעולם עד בואו למקום העליון אשר שם אינו משיג שום השגה רק כמאן דאריח ריחא וגם זאת הוא בדרך שלילה כי שם אינו נתפס כלל בשום רעיון ובהשיגו זאת מגודל חשקו לדבק עצמו באלהותו ית' לא יחפוץ עוד לשוב לעולם התחתון הגופני אמנם המאציל העליון אשר חפץ עוד בעבדות הצדיק ההוא בעו"הז הנה מראה לצדיק ההוא כי מלא כל הארץ כבודו וגם בעו"הז ימצא העריבות וריחא דא ועי"ז הוא שב וחפץ בחיים בעו"הז כי מרגיש שגם בעולם הזה ימצא וירגיש העריבות אלקותו ית' וזה נקרא בזו"הק מאן דעייל ונפק כי מי שאינו יכול לשוב מגודל החשוקה בסוד והחיות רצוא ושוב נקרא עייל ולא נפיק והנה זאת הי' טענות ישראל כי הרגישו גודל הקדושה והעריבות אשר נפשם יצאה בדברו הדברים הקדושי' ומגודל חסדי אל אשר החי' אותם בטל התחי' ר"ל הקדושה העצומה מעולם העליון אשר ע"י שהרגישו שהוריד הקב"ה קדושה כזאת גם לעו"הז עי"ז חזרו לגופם ע"כ טענו דבר אתה עמנו ונשמעה וכו' ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ר"ל מגודל הקדושה פן ילהב לבנו ונשיג השגה גדולה עד למאד אשר לא נחפוץ עוד לשוב ונעייל ולא נפיק וזאת היתה מחמת גודל תשוקתם לדבק את עצמם למקור הקדושה ואולי לאו בכל יומא איתרחיש ניסא כי יחוד כזה שיתמלאו כל העולמות התחתונים מאור קדושתו ית' לא ימצא בהתמדה וע"כ אמר הש"י הטיבו כל אשר דברו כי באמת הי' חפצם ורצונם לשמים כי היו רוצים לעבוד את הש"י ולעסוק בתורתו ועבדתו בעו"הז ואמר הש"י מי יתן וכו' ולדברינו יתבארו השני מאמרים של יב"ל הנ"ל אשר מאמר הראשון הוא פירו' למאמר השני היינו הראשון הי' סתום ונתבאר פירושו ע"י מאמר השני כי בהמאמר הראשון אמר שנתמלא העולם כולו בשמים ולא נתבאר לנו מה הם הבשמים ולאיזה צורך הי' ע"ז אמר מאמר השני שעל כל דיבור ודיבור יצאה נשמת' רצונו לגודל התשוקה והתלהבותם לדבק בשורשם ולא חפצו עוד לשוב לעו"הז מחמת גודל העריבות שהשיגו והרגישו אור קדושתו יתב"ש והוריד הקב"ה טל של תחי' ר"ל כאשר אומר במאמר ראשון שנתמלא העולם כולו בשמים ר"ל העריבות וקדושה העליונה מהעולם היותר עליון אשר שם אין שום השגה רק כמאן דאריח ריחא הוריד קדושה גם לעולם הזה וכאמור למען יחשקו לשוב לעו"הז וע"ז מקשה הגמרא וכיון שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך רצונו שאחר שירגישו הקדושה בעו"הז האיך יחשקו לדבק שוב בעולמות העליוני' ובאמת צריך להיות בסוד והחיות רצוא ושוב לשוב למקור הקדושה ועולמות העליונים וע"ז מתרץ הגמרא שהוציא הקדוש ב"ה רוח מאוצרותיו והי' מעביר ראשון ראשון בכדי שעל כל דיבור ודיבור יעלו ברום המעלות וירדו שוב למען לא יתבטלו ממציאותם כמאמר השני שהוריד טל של תחי' להחיות אותם הוא הורדות הבשמים נמצא השני מאמרים צריכים הם זה לזה ואחד הוא הפירוש להשני ודו"ק.
אור המאיר
לחייו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים ופירש"י מגדלות מרקחים מגדלים של מרקחים גדולי בשמים שמפטמים אותם מעשה רוקח ונראה לפרש אשר חכמים הגידו על פסוק משה ידבר והאלהים יעננו בקול ונתעוררו בקולו של משה וצריך להבין דבריהם הכוונה משה המשיך את התורה מבחינת קול לבחי' דבור והם הנה עשרת הדברות אמנם יאמר נא ישראל שבלתי אפשרי להיות אדם יכול להשיג רוממות אלהותו יתברך וסודותיו הנפלאים והנוראים כ"א בבחי' מחודשות ע"י מה שמחדשין בתורה והמאור שבה נתגלה באמצעות נשמות הצדיקים המחדשין רזין דאורייתא בכל דור ודור כפי הצורך אליהם ולעם הנלוים וסרים למשמעתם מוזהרים בטוב גם כן הכל באמצעות הצרופים שמחדשים בתורה ולכאורה כיון שמשה רבינו המשיך את התורה מקול לבחי' הדבור ודבר המלך אין להשיב כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ולזה רמזו בדבריהם והאלהים יעננו בקול בקולו של משה כלומר כמו אז גם עתה מי שיש בו מדעת קונו נקרא משה על דרך משה שפיר קאמרת כלומר חיבה יתירה נודעת להם מגודל חסדו יתברך ענה למשה ככחו אז וגם עתה צדיקי הדור יענהו בקול כלומר נותן לו לב שומע להחזיר את בחינת הדיבור לבחי' קול כפי הצורך אז באותו הדור לענין העבודה כפי העת והזמן ומזה הקול יכול לצרף צירופים מחודשים ומזה נולד תענוגים מחודשים אליו יתברך ג"כ וכבר זכרנו למעלה בענין מה שאמר רשב"י אורייתא אורייתא מה אומר לגבך שעשועין דמרך אנת אילת אהבים ויעלת חן אלת דדיה ירווך בכל עת וכדברי חז"ל למה נקרא התורה בשם דד מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בה טועם טעם חלב תורתינו הקדושה נמשלה גם כן כמו הדד כל זמן שהאדם לומד וממשמש בה טועם טעם חדש וגם חכמים הגידו אילה זו רחמה צר וכל שעה חביבה על בעלה כשעה ראשונה התורה נמשלה גם כן לבחינת אילה כל זמן שאדם מחדש חידושין חביבה עליו כשעה ראשונה כאלו היום ניתנה בסיני והנה השכל נותן אם נתן הקדוש ברוך הוא את התורה בפרטי התגלותה העתידה להיות ושום אדם לא יכול להשיג צירופים מחדש לעבודת הבורא עם בחינת התעוררות מחודשות לא הגיע אליו יתברך גם כן רבוי תענוגים מחודשים כמו עתה כי ידוע תענוג תמידי אינו תענוג ובאמת היה כבוד ה' לברוא העולם כי אם ישמח ה' במעשיו והשעשועים ושמחה שצפה לקבל מעם קרובו ישראל וישמח לקראת הפקחים אשר כחם יפה להשיג צרופים בתורה ודדיה ירוו אותם בכל עת ועת לערך פרטי חלקי העתים כמו כן יתקשרו ג"כ הבינה לעתים לעבוד עבודתם הכל על פי התורה וזה הגורם צמצום מדותיו והשתלשלות התורה קדושה אשר ממקום קדוש יהלך ולא גלה אלהותו באמצעות מאור התורה בפעם א' כ"א מעט קול השופר הולך מעת נתינתה עד ביאת הגואל נותן עוד את התורה לכן אנו מברכים ברכת התורה לשון הוה שהוא לא נפסק ונותן עוד לערך הכנת המקבלים וזכות גופם וכל עת וזמן שרואה המשכיל שבחינת העבודה נופלת אצלו אל הזקנה ממציא טעם חדש בתורה להחיות נפשו לעבוד עבודת הקודש בהתעוררות שמחה ותענוג מחדש וזהו דדיה ירווך בכל עת וחכמינו ז"ל נתעוררו למה נקרא התורה תושיה שמתשת כחו של אדם ויש להבין הלא מצינו היפוך הדברים ואנו אומרים בכל יום כי הוא חיינו ואורך ימינו והתורה מושכת חיות בכללות העולמות עליונים ותחתונים ופרטי הנבראים ובה אסתכל קודשא ברוך הוא וברא עלמא והוא כלי אומנתו של הבורא ברוך הוא ואיך יתכן לכנות את התורה תושיה שמתשת כחו של אדם והנראה כי באמת מצדו יתברך אין שום תפיסה במאור התורה מצד דקותה ובהירותה אכן כשעלה ברצונו הפשוט להטיב לנבראיו ולגלות עוצם בהירות התורה בזה העולם הגשמי הוכרח להלביש את תורתינו הקדושה במ"ט פנים בכדי שיוכל האוזן לשמוע והפה לדבר כאשר נתבאר לנו למעלה פירוש הפסוק ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר שהקב"ה מגודל טובו דבר בהירות התורה והלביש אותה פנים אל פנים עד מ"ט פנים פנים שונים לתורה שנעשה בחינת ספורים כאשר ידבר איש אל רעהו מענייני ספורים גשמיים ונמצא צמצם הקב"ה את כחו הגדול לערך הכרת הישראלים וזהו למה נקרא התורה תושיה שמתשת כחה של אדם היינו אדם עליון היושב על הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה שאינו יוכל להראות כחו הגדול ואורות הבהירים כפי דקותו ורוממותו הכל בשביל חומריות גופות הנבראים כ"א בהגלות מעט והכל בשביל תוספת מרובה התענוג והשעשועים שצפה לקבל מהצדיקי' מחדש בכל דור ודור שמחדשין חדושין בתורה כנאמר לעיל ועתה נחזור לענין לחייו כערוגת הבושם והכוונה כי נודע ריבוי בשמים השינויים בטעמם וריח כשמפטמים מעשה רוקח בתערובות מינים הרבה נולד ריבוי טעמים שונים מחודשים וכל תערובות בשמים קרוי מרקחת למשיב לב כי כל בושם בפ"ע הוא טעם אחד כפי טבעו וריחו המיוחד לו בטבעו וכשמצטרפים שתי טעמים יחד אזי נולד עוד טעם חדש באמצעות תערובתם אשר עדיין לא היה לעולמים טרם תערובתם והנה לחייו כינוי לתורה הקדושה שני לוחות מצומדות כמו דאיתא בתיו"ט במשניות נמשלה לוחות התורה לערוגות הבושם מגדלות מרחקים כלומר התורה מגדלת כמה מיני תענוגים על ידי צרופים למשיב לב הוא הקב"ה שנקרא לב נולד לו רבוי תענוגים מבחינת רבוי הצירופים כמו שמפטמים הבשמים מעשה רוקח נעשה ונולד טעמים וריחים חדשים אשר לא היו לעולמים כמו כן נולד טעם חדש כשממשמש בה נולד לו תענוג חדש בצירופי אותיות ותיבות וזה הנרמז בדבריהם אילה רחמה צר ר"ל השתלשלות והתפשטות התורה המכונה בשם אילה לא היה ע"י מדת החסד שדרכו להתפשט בלי גבול וערך כמים הנגרים ומדת החסד כנוי בשם רחמנות ובאמת כלפי דברינו הנאמרים באמת בלתי אפשרי להיות התגלות התורה בזה העולם כ"א מעט מעט וקול השופר הולך וחזק עוד עד ביאת הגואל כמדובר בשביל התענוג שעלה ברצונו לקבל מעם קרובו ישראל בכל דור ודור לערך בחינת צירופיהם וכמוזכר והאלהים יעננו בקול בקולו של משה וזהו אילה רחמה צר היינו בחינת רחמנות שהוא מדות ההתפשטות היה צר בעת הנתינה בצמצום מעט מעט ולמה עשה כך הבורא ב"ה אשר בידו לעשות כרצונו ולזה גמרו אומר בכדי שבכל שעה ושעה חביבה כשעה ראשונה ועולה לכאן ולכאן דהיינו בשביל תענוגו יתברך החביב עליו רבוי הצירופים מחודשים של הצדיקים אשר בכל דור ודור וגם באדם התחתון כשנופלת אצלו העבודה לבחי' זקנה ממשמש בתורה ומוצא בה טעם חדש להתעוררות עבודתו וחביבה עליו כשעה ראשונה והבן הענין הנאמר ותמצא מרגוע לנפשך בעניני עבודתך: